גנבו חשמל לצורך מעבדה לייצור סמים
תביעה כספית בגין גניבת חשמל לצורך מעבדה לייצור סמים, שהופעלה על ידי שוכרים של נכס, הובילה לפס”ד חשוב עם היבט תקדימי. להמשך קריאה - כנסו...
תביעה כספית בגין גניבת חשמל לצורך מעבדה לייצור סמים, שהופעלה על ידי שוכרים של נכס.
פסק הדין דן בשתי שאלות, עם היבט תקדימי מסוים והשלכות על מקרים אחרים:
א. שאלת אחריות משכיר הנכס לנזק הכספי שנגרם לחברת החשמל, כתוצאה מגניבת חשמל שביצעו שוכרי נכס. מדובר במקרה תקדימי שבו חויב משכיר של נכס בתשלום לחברת החשמל בגין גניבת חשמל של השוכרים. בפסק הדין הוכרע שהמשכיר, אף אם לא היה מודע בפועל לגניבת החשמל שבוצעה בחצריו, "עצם עיניים" מלראותה, ואפשר לשוכרים לבצע את גניבת החשמל באין מפריע, ובכך הוא שימש כמסייע לביצוע העוולה.
בנסיבות המקרה המשכיר השכיר לשוכרים האנגר הנמצא בחצריו, למטרת אחסנת סחורת ביגוד. בפועל, השוכרים הקימו שם מעבדת סמים, וביצעו מעקף מתוחכם של מונה החשמל שהוטמן מתחת לאדמה, כולל כבל חשמלי שהוטמן לאורך כ- 80 מטרים בחצרי המשכיר. השוכרים הורשעו על יסוד הודאתם בעבירות סמים, וחברת החשמל הגישה תביעה אזרחית בגין גניבת החשמל, נגד השוכרים ונגד המשכיר גם יחד.
במהלך הדיון המשכיר הודה שהבחין בביצוע עבודות חשמל בסמוך למונה החשמל ובחפירת תעלה של עשרות מטרים בשטחו, אך טען כי קיבל את הסברי השוכרים שהדבר נעשה על מנת להתקין מונה חשמל נפרד למחסן ששכרו. הסברו נדחה, מהטעם שבניגוד לדבריו, השוכרים לא התקינו כל מונה, והמשכיר עצמו טען בתצהירו שהוא חייב אותם בגין תשלומי החשמל לפי הערכה שביצע. על יסוד ממצאים אלה, ואחרים נמצא, כי המשכיר "עצם עיניים" מלראות את ביצוע גניבת החשמל בחצריו, וכי המשכיר איפשר לשוכרים להמשיך לגנוב את החשמל, תוך שהוא נהנה מתשלום דמי השכירות ששילמו לו.
בפסק הדין נפסק כך:
"המשכיר טען שאין זה צודק כביכול לחייבו בגין גניבת החשמל. ברם, המשכיר אינו אדם זר או עובר אורח ביחס למעשה גניבת החשמל. מדובר במי שיש לו זיקה מהותית למקור העוולה, כולל הנאה כספית הצומחת לו ממבצעי העוולה, וכן שליטה אפקטיבית ואפשרות פשוטה למניעתה. כך, המשכיר הוא הצרכן הרשום של החשמל שנצרך במבנה, הוא שהשכיר את המבנה למי שביצעו את גניבת החשמל, הוא אשר נהנה מדמי השכירות ששולמו אשר מומנו בין הייתר באמצעות גניבת החשמל שבוצעה באמצעות שימוש בשטחו, והוא הגורם שחשד באופן ממשי שהמקרקעין שהשכיר ואף אלו שלא השכיר משמשים לצורך גניבת חשמל, ויכול היה באמצעים פשוטים, ולו בדרך של דיווח למשטרה, או עמידה על תנאי הסכם השכירות, למנוע את ביצועה. המשכיר לא טען כי חשש באופן כלשהו מלבצע פעולות אלה, או כי השוכרים הפעילו עליו לחץ או איימו עליו לשתף עמם פעולה.
מעשיו של המשכיר, היוו אפוא חלק אינטגרלי ומשמעותי בשרשרת האירועים שהובילו לשימוש הבלתי חוקי בחשמל על ידי השוכרים, ולצריכת החשמל המתמשכת על-ידם מבלי לשלם עבורה. אילו היה נוקט באמצעים הפשוטים הזמינים לו, כגון דיווח למשטרה על חשדותיו הממשיים, או סירוב לאפשר לשוכרים להשתמש בשינויים כלשהם ברשת החשמל שאינם מאושרים על ידי חברת החשמל (אף אם החלו לבצעם בטרם היה מודע לכך) העוולה כלפי חברת החשמל הייתה נמנעת. אולם, המשכיר העדיף לעצום את עיניו, ולהמשיך לקבל דמי שכירות מהשוכרים חרף חשדותיו הממשיים לביצוע העוולה".
ב.שאלה נוספת שהתעוררה הינה סוגיית הנטל המוטל על חברת החשמל בבואה להוכיח את היקף החשמל שנגנב ממנה. חברת החשמל הצליחה להוכיח רק חלק מתביעתה, לאחר שלא השכילה לבצע תיעוד בזמן אמת של היקף מכשירי החשמל שהופעלו במעבדת הסמים. חברת החשמל התבססה על מסמך בן שני עמודים שקיבלה מהמשטרה באופן לא רשמי, כשהמסמך אינו חתום וכולל מחיקות שונות. נציג חברת החשמל הלין על משטרת ישראל ועל הפרקליטות שאינן משתפות פעולה עם חברת החשמל וטען כי את המסמכים הצליח לקבל באמצעות "קשרים אישיים". בפסק הדין נקבע כי המסמך שעליו התבססה חברת החשמל אינו ראיה מספקת והוא מהווה עדות מפי השמועה. נפסק כי על חברת החשמל לבסס נוהל עבודה ברור ומסודר בעניין זה מול משטרת ישראל. וכך נפסק:
"על חברת החשמל, כחברה ממשלתית, וכמי שמופקדת על עיקר ייצור החשמל במדינה ועל אספקתו וכן וביחד עם המשטרה גם על האינטרס הציבורי שבמניעת גניבות חשמל, לדאוג להסדרת נוהל עבודה מסודר ושיטתי מול משטרת ישראל, בהקשרים של גניבות חשמל (ובמידה שקיים נוהל כזה – ליישמו כנדרש). לא די בהסדרת מתן דיווח של המשטרה לחברת החשמל, אלא הדעת נותנת כי אמורה להיקבע שיטת עבודה ברורה ומסודרת לשיתוף פעולה בין הגופים הללו, שתאפשר במקרים המתאימים לנציג חברת החשמל להגיע למקום בסמוך לתפיסה (ולא לאחר פירוק הציוד כולל הציוד החשמלי, כפי שהיה במקרה דנא[...]) וכן שתאפשר לחברת החשמל נגישות לחומרי החקירה על מנת לתעדם באופן מסודר, מצולם וממוסמך, לצורכי המשפט האזרחי בקשר לגניבת החשמל. שיטת עבודה מסודרת צריכה גם לקבוע את אופן שמירת הראיות הקשורות בעבירת גניבת החשמל. כך למשל, במקרה דנא המעקף שנמצא על ידי חברת החשמל בשטח, נשמר באופן מעורר תהייה על ידי חברת החשמל עצמה, הגם שמדובר במוצג שעשוי להיות ראיה רלבנטית להליך הפלילי".
חיוב המשכיר והשוכרים בפסק הדין, נעשה "ביחד ולחוד". כלומר, כל אחד מהם חייב בנפרד כלפי חברת החשמל, שפסק הדין ישולם במלואו. יחד עם זאת, מאחר שהשוכרים הם המבצעים העיקריים של העוולה נפסק, כי השוכר רשאי לקבל מהם שיפוי בגין תשלומים שישלם לחברת החשמל. באופן זה, הסיכון של היעדר יכולת פירעון של מפעילי מעבדת הסמים שהורשעו בפלילים, הוטל על המשכיר שסייע להם, ולא על חברת החשמל שניזוקה מהגניבה.
בסופו של דבר נקבע ממצא ביחס להיקף החשמל שנגנב, על יסוד הודיות חלקיות של השוכרים ביחס להיקף המכשירים. מתוך תביעה על סך של כ- 375,000 ₪, אושר סך של כ- 58,000 ₪ בלבד.
בברכה,
לאון קמלמן
מערך דוברות והסברה│הרשות השופטת בישראל│ רפרנט מחוזות מרכז וצפון
074-7485122 | leonke@court.gov.il
