”לקח לי שנים לפתוח את הלב”
תמר גרוסקופ מבת-ים, רפלקסולוגית בכירה ומלווה הוליסטית במגוון שיטות ברפואה משלימה, מצליחה להחזיר לנשים רבות כמותה את הנשיות והמיניות שלהן – באמצעות טיפולים ברפואה משלימה וטיפולים רגשיים אצלה בקליניקה
תמר גרוסקופ, מטפלת הוליסטית ברפואה משלימה ורפלקסולוגית בכירה, מגלה לראשונה בחייה, אחרי יותר מ-40 שנה – כיצד כתוצאה ישירה מפגיעות מיניות רבות שעברה על ידי קרוב משפחה מאז ילדותה ועד לנערותה, נאלצה לחיות במשך שנים רבות עם מיניות עצורה של ילדה בת שבע.
תמר: "העבודה הכי קשה שעשיתי הייתה להחזיר לעצמי את המיניות. לשם כך עברתי הרבה טיפולים של רפואה משלימה וטיפולים רגשיים, כי עבורי הניתוק מהגוף היה מנגנון שעזר לי לשרוד ותחושת העוררות המינית או הרצון למין לא הייתה בכלל במודעות שלי ומעולם לא חוויתי אותה כאדם בוגר. תמיד הזכרתי לעצמי שזה בסדר גמור שבעלי לשעבר היה נוגע בי, ולקח לי הרבה זמן להסכים עם עצמי שזה בסדר לקיים איתו יחסי מין. הייתי אומרת לו שזה בכלל לא קשור אליו אלא אליי. לזכותו ייאמר שהוא המתין בסבלנות עד שאהיה מוכנה וארגיש שאני רוצה בכך".
היא חושפת כיצד הייתה צריכה לעמול במשך שנים רבות כדי להחזיר לעצמה את החיבור לעצמה ולהיות מוכנה לפתוח את הלב ולהתחבר לנשיותה. "מי שפגע בי נתן לי ממתקים בתמורה למה שחולל לי ולגופי. זו הייתה דרכו לפתות אותי לשתף פעולה. זה יצר אצלי עיוות: אהבה שווה ניצול. לקח לי שנים לפתוח את הלב וחוויתי תחושות טבעיות של עוררות מינית אחרי עבודה רבה וממושכת שעברתי עם עצמי. כמטפלת גיליתי שהמון חסימות מיניות נצרבו אצלי, וכך למעשה גיליתי שכשאני משחררת אצלי את הבטן משהו משתחרר במיניותי. עשיתי את זה עם נשים רבות איתן עבדתי על הרחם שלהן, וכתוצאה מכך משהו השתחרר במיניותן".
תמר: "המיניות שלי נעצרה בשנות ה-60, כשהייתי רק בת שבע. כילדה קטנה ובמשך שנים נוספות עד שהפכתי לנערה הייתי עוצרת את נשימתי בכל פעם כשקרוב משפחה נכנס למיטה שלי, היה נוגע בי ועושה בי כרצונו. לא רציתי לשתף אתו פעולה, כי הרגשתי שזה לא בסדר. לכן עשיתי את עצמי כאילו אני מתה וממש הצלחתי להתנתק מגופי, בינו לבין גופי היה הפרש גדול מאוד בממדים ובגיל מה שהשפיע על היכולת שלי להתנגד ולהצליח לנשום ברגעים האלה. במשך שנים הרגשתי שחיללו את הגוף שלי, שאני כבר לא טהורה ושאני סוג ב’. מאוד כעסתי על כך שלקחו ממני את האפשרות במי לבחור וגם לקחו ממני את החיבור למיניות שלי שנעצרה כבר אז, בגיל שבע".
החיוך הענקי של תמר, בת 60, מראה על גישתה החיובית בכל הנוגע להתמודדותה עם מציאות מורכבת ומאתגרת, כולל כיצד בגיל שלוש בלבד עברה עם אחותה למנזר הצרפתי בירושלים, שם חוות תחושות קשות של בדידות והתנתקות ממשפחתה אמה של תמר עלתה ממרוקו בגיל צעיר מאוד, ופגשה בירושלים את אביה של תמר, ושהיה בעל מסעדה גדולה. אמה של תמר החלה לעבוד במסעדה, ולה ולבעלה נולדו עשרה ילדים. במסעדה נחשפו תמר ואחיה הקטנים לחיי הלילה של ירושלים, ובלילה נאלצו לישון במסעדה – עד שעובדי מחלקת הרווחה בעיריית ירושלים איימו על אמה שיקחו ממנה את ילדיה אם לא תדאג לתנאי מגורים הולמים.
לפני כן חוו תמר ואחותה גזענות, שהייתה נהוגה באותה תקופה כלפי עולים בני עדות המזרח. אמה פנתה לארגון דתי וביקשה שידאגו לילדיה למגורים בפנימייה, אבל קיבלה תשובה שלילית בשל היותם בני עדות המזרח. בלית ברירה, נאלצה האם להעביר את תמר ואת אחותה למנזר הצרפתי בירושלים, שם חיו שתיהן כיהודיות במשך שלוש שנים ואף נאלצו לבקר בכנסייה. כילדה חוותה נטישה ותחושת זרות, כשהשפה המדוברת במנזר הייתה צרפתית ואילו היא ידעה רק עברית. לאחר תקופה במנזר, חזרו שתיהן הביתה. אמן עדיין עבדה מבוקר עד לילה במסעדה, כאשר ילדיה הקטנים נמצאים כל הזמן סביבה.
כשהיו נערות עברו תמר ואחותה לגור בקיבוץ, ושם סוף כל סוף היא הצליחה ללמוד וממצב של בורות מוחלטת לסיים את לימודיה בתיכון עם תעודת בגרות. במשך השנים הספיקה תמר ללמוד עשרות קורסים: שטיפה אנרגטית, רפלקסולוגיה, מרחב מודעות, הילינג ועוד. היא מוסמכת כגננת, כמדריכה לתנועה בגיל הרך וכמאמנת ומנחת קבוצות, ומלמדת אנשים רבים לחוות סיפוק והגשמה בחיים. תמר: "מכיוון שהגעתי משכונת מצוקה שמתי לעצמי כמטרה לשגשג בחיים האלה ולהגיע מחולי לבריאות ומניתוק לחיבור, וזה מה שאני עושה. במשך 60 שנה עברתי דרך ארוכה של למידה וחוויות אינסופיות על מנת להגדיל את יכולותיי ולעבור מגיהינום לגן עדן. אני יודעת שהמשיח נמצא בתוכנו".
הדבר החשוב ביותר עבור תמר הוא להבין לאיזו מטרה הגיעה המטופלת אליה לטיפול, מהי מטרתה בטיפול ולזהות איזה רגש מנהל אותה וכבר אינו משרת אותה, כמו: פחד או ניתוק ולבדוק היכן הוא יושב בגוף ולעבור דרכו, כדי לעשות התמרה. "הנחת היסוד שלי היא שכל כאב הוא רק סימפטום ולא מקור הבעיה. לכן, כאשר נתפס לאדם אזור בגוף, זה משקף עבורו תפיסה שגויה שלא משרתת אותו יותר כמו למשל: אהבה=ניצול, לא ניתן לסמוך על אף אחד, אף אחד לא אוהב אותי, או החיים הם סכנה, אבל זו לא האמת. המטרה שלי היא לזהות את התפיסה השגויה וליצור משהו חדש ומדויק יותר עבור המטופלת".
אצלה בקליניקה היא עושה שימוש בטכניקות טיפוליות לשחרור מכאבים ומהפרעות בתנועה ובשרירים, שמאפשרות למטופלות לחזור לתחושת שחרור, גמישות וקלילות שנמנעה מהן בשל מטען הכאב שהן נושאות בגופן, וגם בטיפולי הקשבה מיטיבה שמאפשרים למטופלת לספר את סיפורה ולהגיע לתובנות חדשות. עם השנים היא נישאה, גידלה שני ילדים מוצלחים בהם השקיעה רבות, ולאחרונה עברה לבת-ים.
היא חזרה אחורה לילדה הקטנה שבתוכה – באמצעות שיטות טיפול ובהן ’ייעוץ הדדי להערכה מחדש’, שהנחת היסוד שלה היא שלגוף יש יכולת לרפא את עצמו בעזרת פורקן של רגשות מצוקה דרך בכי, רעד, צחוק, הזעה ועוד – בנוכחות יועץ שלמד כלים של הקשבה. כך יכול מי שנעזר בשיטה זו להגיע באמצעות כלי יומיומי לתובנות חדשות ולהערכה מחדש של תפיסות ואמונות ישנות ולשנות אותן. "בעזרת הייעוץ ההדדי הצלחתי להחזיר לעצמי את יכולתי לצאת מהמקום של הילדה הקטנה והפגועה, לקחת אחריות על חיי ולנהל אותם ממקום מטיב ולא ממקום של אדם פגוע", היא אומרת.
לדבריה, האדם בא לעולם כדי להיות האבא והאמא של עצמו, "ובחוזה הנשמתי חתמנו לקבל הורים כאלו. לכן, במקום להתעסק בכעס כלפי הורינו, אנחנו חייבים לקחת אחריות על חיינו ולהיות ההורה החומל והאוהב לילד הפנימי שבתוכנו ולתת לעצמנו את האישור על מי שאנחנו. מה שבא לפתחי בא לפתח אותי, ולכן עלינו להודות על מה שיש לנו ולהבין שכל מה שקורה הוא לטובתנו ונועד לגרום לנו להתפתח. דרך זו דורשת הרבה סקרנות וחקירה כי יש הרבה עיוותים שצריך לשנות. אדם הבוחר להיות מסכן מביא על עצמו 40 עוולות עולם כמו: ניצול, אלימות, דחייה, בושה, השפלה ועוד. לכן חשוב לדעת שאף אחד לא קיבל חוויה – אם לא הייתה לו היכולת להתמודד איתה. רק צריך כלים שיעזרו לך להבין לאיזו תכלית אתה עובר את החוויה או המשבר, ללמוד היטב את השיעור ולבחור דרך שתטיב איתך ועם הסובבים איתך. הכוונה מקצרת את הדרך ועוזרת לעשות חישוב מסלול מחדש כדי להתחבר למטרותיך ולעצמך ולמגנט רק את מה שמדויק ונכון לך".
היא מצליחה באמצעות הטיפולים שלה לשנות דפוסי חשיבה של נשים בנוגע למשברים שחוו בעבר. כך למשל, הגיעה אליה אישה בשנות ה-40 לחייה, שפרצו מריבות רבות בינה לבין בעלה בשל חוסר בקשר מיני ביניהם. באמצעות הטיפול הצליחה תמר להחזיר את האישה לתקיפה מינית שעברה ע"י שכן כשהייתה רק בת תשע. בזמנו, כשסיפרה על כך לאמה, היא בתגובה היכתה אותה בחוזקה וצעקה: ’איך לא שמרת על עצמך?’. בזכות
הטיפול הצליחה המטופלת לשתף בחוויה הקשה – ללא שיפוט עם הרבה חמלה והכלה. "מה שאותה אמא עשתה יצר לילדה טראומה, אבל בטיפול הבנו שלאמא היה תפקיד שנעשה בדרך בוטה ואלימה ללמד את הילדה לשמור על עצמה. עבדנו על שחרור הרגשות הכואבים סביב האירוע, האמונות והתפיסות שנוצרו אצלה כתוצאה מאותו אירוע. לאחר מספר מפגשים היא שינתה את גישתה לזוגיות בפרט ולחיים בכלל".
תמר מציינת כי מטרת חשיפת סיפורה חייה היא להזכיר לכל אחת שהיא חשובה וכל אחת היא למעשה יהלום, וגם להראות כיצד היא עצמה הצליחה לצמוח כמו הלוטוס – פרח שחי בתנאים קשים של מים עכורים בביצה ושיופיו אינו נפגע, למרות הכל. "בכל אחד מאתנו טבוע ומוצפן יהלום – הפנימיות והאישיות שלנו – מי שאנחנו באמת ללא הפגיעות. במשך החיים נפגענו ועברנו חוויות שמנהלות אותנו ונותנות בנו את אותותיהן בכאבים פיזיים ורגשיים, ולא נותנות ליהלום הנסתר שבנו להאיר על כל מי שנמצא סביבנו".
