מי אנחנו? |
כתבו לנו |
הרשמה לפורום המומחים |
פרסמו אצלנו |
כניסה למומחי הפורום
הצהרת נגישות |
מפת אתר |
תקנון האתר |
כניסה למתווכים
ירון אנטניר - כל הארץ
חשבו שאני שבור. חשבו שמשהו בי הפסיק לעבוד. אבל האמת הייתה פשוטה בהרבה, ”לא הייתי מקולקל, הייתי פצוע.”. אחרי תקופה ארוכה של כתיבה, זיכרונות ועיבוד המסע, הספר שלי ”לא הייתי מקולקל, הייתי פצוע” – יוצא לאור.
טלפון: 0525105100
כתובת: כל הארץ
נושא ההודעה
מהי הדרך להתמודד עם הפציעה השקופה בבית?
מהי הדרך להתמודד עם הפציעה השקופה בבית?
כיצד משפיעה פוסט-טראומה (הלם קרב) על בני המשפחה של הפצוע, ומהי הדרך להתמודד עם הפציעה ?
מהי הדרך להתמודד עם הפצי...
הרחב
שלום נטלי,
פוסט-טראומה אינה נשארת רק אצל הלוחם – היא נכנסת לתוך הבית ומשפיעה על כל הסביבה הקרובה, לעיתים במשך עשרות שנים ללא אבחון:
-
בת הזוג: מוצאת את עצמה חיה לצד אדם דרוך ונמנע. בהדרגה היא עלולה להפוך מבת זוג למנהלת של הסביבה והפציעה, תוך נשיאה ברוב האחריות בבית.
-
הילדים: חשים במתח ובכעס, ולעיתים קרובות מאשימים את עצמם במצב כיוון שאינם מבינים את מנגנון ההצפה הטראומטית. הדריכות או הקושי בוויסות הרגשי פוגעים בתקשורת ההורית.
-
ההורים: חשים חוסר אונים, אשמה ובלבול מול הריחוק והשינוי שחל בבנם שחזר משדה הקרב.
הדרך לשיקום:
-
מתן שם וערך לפציעה: הכרה בטראומה מעניקה למשפחה שפה משותפת, ללא האשמה עצמית או הסתרה.
-
אחריות וגבולות: ההכרה אינה הצדקה לפגיעה בבני המשפחה; הלום הקרב נדרש לקחת אחריות, ללמוד לתקשר ולבקש מרחב בצורה בריאה.
-
תמיכה היקפית: המשפחה אינה אמורה להפוך למטפלת. בת הזוג, הילדים וההורים זקוקים להכוונה, ליווי ומרחב אישי משלהם.
בברכה,
ירון אנטניר.
0525105100
