שבת שירה תש”פ / פרשת השבוע
השבוע אסטה מהאקטואליה הבנלית של בעיות השעה עם תעמולת בחירות והשמצות הדדיות, מתח ביטחוני ומטחים של בלונים. אבקש סליחת הקוראים אם אכתוב משהו פיוטי,
השבת הקרובה נקראת "שבת שירה" . ברשותכם, אשתדל מעט ואנסה לשתף אתכם בשירת ציפור הנפש. כאשר אדם עובר חוויה שאין באפשרותו לתארה במילים רגילות , נכנס החוש השישי של כושר השירה. משה ובני ישראל היו עדים לתופעות בלתי רגילות של קריעת ים סוף והם פתחו בשירת הים. גם מרים ובעקבותיה הנשים פתחו בשיר ובמחול בליווי מוזיקת תופים כדי להביע את תודתם לגודל הנס שקרה, ובהתאם לכך בהפטרה השבועית נקרא את שירתה של דבורה הנביאה וברק בן אבינעם לאחר ניצחונם על סיסרא ומרכבותיו.
יש טוענים שכשהתותחים רועמים משתתקות המוזות. האומנם?
בשבוע הקרוב נציין את ט"ו בשבט, עלינו להקשיב במיוחד לשירת העשבים . להטות אוזן, לפקוח עיניים על הנוף המרהיב של הגבעות סביבנו.
אני מציע לקוראים להתנתק בסוף השבוע מכל מיני מכשירים ולהקשיב לנפשם פנימה . להתפעל מפריחת השקדיות. ליהנות משפע המים שירדו עלינו בגיאיות ובנחלים. ולנסות לומר שירה פרטית ואישית ואולי משפחתית ,ולהודות על כל הטוב בעולמנו.
אז ישיר משה ובני ישראל
לא צילמנו ולא שיתפנו
צלחנו והשתתפנו
סלפי לא נותר מהאירועים
וכולנו חשים כניצבים
חווינו והרגשנו כאיש אחד
ומעבירים את הסיפור בלב אחד
בלי מצלמה ובלי מקלדת
בדרכם מעבדות למולדת
נכון, לא צילמו ולא שיתפו
אבל כולם השתתפו.
כן ,כולנו השתתפנו
ונשארנו לספר,
למען יידעו
בנינו ובנותינו
ונכדינו.
